העדות: מאחורי הקלעים של הזוכה הגדול בפסטיבל חיפה, חלק ב'

ראיון עם עורך הסרט גלעד ענבר

מערכת אדיסון

נפתח בנקודת המפגש שלך עם הפרוייקט ועם עמיחי. כיצד שמעת על התסריט ומתי נפגשת לראשונה עם עמיחי?

הגעתי אל העדות דרך מפיק הסרט, יואב רועה מ"גם סרטים". עם יואב אני בקשרי עבודה וחברות מאז שסיימתי את הלימודים בסם שפיגל ועשינו ביחד כמה פרויקטים. קבלתי את התסריט לפני הצילומים, נפגשתי עם עמיחי ואחרי שראינו שאנחנו מתקשרים בינינו בצורה מעמיקה וטובה יצאנו לדרך.

כיצד התנהל הדיאלוג בינך לבין עמיחי ואיך זה השפיע על התסריט לפני, תוך כדי ואחרי הצילומים?

כעורך אני רואה את עצמי כמי שעובד בשביל שני גורמים במקביל, האחד הוא הקהל והשני - הבמאי. מצד אחד אני מנסה להבין את החזון הקולנועי, את התפיסה הוויזואלית והסיפורית של הבמאי, את החלום אתו הוא יצא לדרך ומשתדל לתת לו מימוש נאמן בסגנון העריכה. מהצד השני, אני מושיב את עצמי כל הזמן על הכיסא העתידי של הצופה באולם הקולנוע ומנסה לחוות את הסרט כמו מי שלא קרא את התסריט ולא מכיר את תפיסתו הרעיונית של הבמאי. בנעליים האלה, אני שואל את עצמי כמה שאלות מפתח : האם הבנתי את הסיפור ? האם הסרט הפעיל אותי רגשית ? האם רמת הקשב שלי נשארה גבוהה לאורך כל הצפייה ? האם חוויתי חוויה אסתטית ? מה אני לוקח איתי מהסרט לאחר שהאורות נדלקים ?

השאלות האלה רלוונטיות כבר בשעת קריאת התסריט ואם יש דברים שאני מרגיש שאפשר לנסות לחדד או להבהיר עוד לפני הצילומים אני מעלה אותם בפני הבמאי. הדיאלוג הזה ממשיך לאורך כל תקופת העריכה. אין כאן כמובן ניגוד אינטרסים כי גם הבמאי, ואפילו אם הוא במאי עם סגנון אוונגרדי מוחלט, רוצה בסופו של דבר להגיע אל הקהל בצורה מדויקת ומזוככת.

עמיחי הוא איש חכם ומעמיק שהגיע אליי אחרי שנים ארוכות בהן בילה בתוך התסריט ועולמו. אני הייתי מבקר חדש בתוך העולם הזה שהוא ברא ויש יתרונות לכל אחת מזוויות הראייה. הדיונים שקיימנו סביב השאלות האלה, שמצד אחד הן תאורטיות ומצד שני גם מאוד פרקטיות, היו מרתקים ופוריים ועזרו לנו להבין איך לנווט את הסרט יחד אל חוף מבטחים.

כתסריטאי, במאי ועורך, בעל פרספקטיבה רחבה על תחומי העשייה השונים הללו, כיצד שילבת את הידע שלך בשלושת התפקידים האלה בסרט הזה?

למרות שיש ברשותי גם כובעים של במאי ותסריטאי, אני משתדל להשאיר אותם על הקולב כשאני מגיע לחדר העריכה. השאלה איך אני הייתי מביים או כותב את הסצנה, היא אולי מעניינת באופן תאורטי, אבל לא רלוונטית. אני מאמין בתאוריית האוטר ורואה בסרט קודם כל יצירה של הבמאי. הדבר הזה פועל לשני הכיוונים ולכן כשאני מביים, אני לוקח על עצמי את הובלתו המלאה של הפרויקט.

תפקידי כעורך, כאמור, הוא לעזור לבמאי לממש את החזון שלו בתהליך של זיכוך משותף ומבוקר של החומרים בחדר העריכה. מן הצד השני, בשביל לחתוך

נכון את הסרט, כמובן שלא מספיק רק להכיר את קיצורי המקלדת בתוכנת העריכה, אלא צריך לדעת להבין את חומרי הגלם, את הצורה ואת התוכן. אני חושב שכאן המיומנויות הנוספות שלי כבמאי ותסריטאי עוזרות לי להביא רובד נוסף לדיאלוג שהוא הבסיס לעשייה בחדר העריכה: מה להשאיר, מה להוציא ומהו הסדר הנכון להצגת הדברים.

בכל סרט יש מהפכות ושינויים במהלך העבודה. מה