העדות: מאחורי הקלעים של הזוכה הגדול בפסטיבל חיפה, חלק א'

ראיון עם הבמאי והתסריטאי עמיחי גרינברג

נערכת אדיסון

מה עשית בין סיום הלימודים במעלה עד הפקת "העדות" ומה הוביל אותך לכתיבת התסריט?

עמיחי: עשיתי המון דברים שהם לא קולנוע. עשיתי גם דברים שהם טלוויזיה אבל באיזשהו שלב הבנתי שאפשר להרוויח כסף יותר בקלות מדברים אחרים והגיע שלב הרבה יותר מאוחר שעברתי משבר אישי, שפחות או יותר הכל קרס סביבי והיתה לי תחושה של הליכה לכיוון של אובדן זהות. עלו לי שאלות כמו מה מגדיר אותי כאדם ובחרתי לממש את זה בתוך תסריט של הסרט הזה שמתעסק בעניינים של זהות באדום שמאבד את הזהות שלו וצריך להתמודד עם זה.

במבט לאחור, איזו עצה היית נותן לבמאיות ובמאים של סרט ראשון בבחירת מפיק/ה?

יואב רועה הפיק את הסרט וזו היתה חוויה מצוינת. לא יכולתי לבחור מפיק טוב יותר. יש לי די הרבה ניסיון עם זה כי עברתי עם כמה מפיקים ובחנתי את העניין עד שהגעתי אל יואב. הייתי מחלק את זה לשני דברים מאד חשובים: האחד – לבדוק אם המפיק ואתה רואים עין בעין את התוכן של הסרט ואת הכיוון של לאן הוא הולך וכמובן את הפיתוח של התסריט אם צריך עוד. זה מאד חשוב. נפגשתי עם מפיקים שרצו את הסרט אפילו רצו מאד אבל חשבו לפתח אותו לכיוונים אחרים שלא תאמו את מה שאני רציתי וזה היה מאד חשוב לברר את זה כבר מההתחלה ולא להגיע לזה מאוחר יותר. הדבר השני בחשיבותו הוא שחשוב ליצור מצב של win-win situation – כלומר, למצוא מפיק שגם בשבילו ברמה המקצועית יהיה מאד חשוב שהסרט הזה יצליח. גם כאן נפגשתי עם לא מעט מפיקים שרצו והיו מוכנים להפיק את הסרט אבל בפועל ראיתי שיש עוד הרבה פרויקטים אצלם על המדף. למשל, קבעתי פגישה עם מפיק ושלוש פעמים זה בוטל בגלל שהוא עסוק. יכולים לקרות מקרים חד-פעמיים אבל כשאתה מבין שהמפיק הוא מאד עסוק בשביל לעשות את הסרט שלך אתה רוצה מפיק שיהיה לגמרי dedicated לסרט, בייחוד כשזה סרט ראשון. חשוב שתמצא מפיק שיכול ממש להרוויח אם הסרט יצליח.

מעבר לזה, יש להיפגש עם המפיק אחרי שמבינים שזה משהו שהולך לכיוון טוב. מאד מהר להבין מהו החוזה שעליו אתם רוצים לחתום ביחד. לא לחכות עם זה יותר מידי זמן. שוב, אתה לא רוצה להיכנס, להתחיל תהליך של דיסקוס ודיון כשאתה מבין שהתנאים החוזיים שביניכם לא יתממשו ואז הרבה יותר קשה לפרק את החבילה כשהעניין של החוזה רק מגיע הרבה יותר מאוחר.

אנחנו כיוצרים, בייחוד אם שאנחנו גם התסריטאים, מרגישים מאד בודדים בתהליך ואז כשאם מישהו מפיק סוף סוף בא ואומר תשמעו אני מאד אוהב את הסרט שלהם יש לנו איזה שהוא פיתוי לקפוץ על העגלה הזאת ולא לעשות יותר מידי בדיקות. אז זאת טעות, כי הדבר שעולה הכי הרבה כסף מבחינתנו ובשוק זה ההשקעה והזמן של כתיבת התסריט כי על זה אין מימון. זה בעצם אנחנו כיוצרים מלווים לפרויקט. אז... ברגע שמגיע תסריט אל מפיק, צריך לבחור היטב. זה כמובן טוב שהמפיק מעוניין אבל זה לא מספיק.

צוות השחקנים כולו עושה עובדה מצויינת ובעיקר אורי פפר שזהו אחד מתפקידיו הטובים ביותר.

תודה על המחמאות לגבי הליהוק. אני מסכים. הם באמת עבדו מצוין. קודם כל אני חושב שליהוק זה שלב סופר חשוב בהפקה של הסרט, ברמה היצירתיתי של הסרט. חשוב לתת על זה את הדגש ולעבוד עם מלהקת או מלהק טוב שמבין את הרגישויות שלך. גם פה שווה לעשות בדיקה ולראות איזה מלהק או מלהקת עובדים טוב איתך.

פה במקרה שלנו היתה את אסתר קלינג שהיא מעולה, היא מאד רגישה וחדה וזה מאד עזר. אני בונה בדרך כלל את הליהוק כמו בצל. זאת אומרת, אני מתחיל מהתפקיד הכי חשוב ואז בונה מסביבו. עד שאין לי את השחקן המפתח, מאד קשה להחליט על שחקנים אחרים כי השחקנים האחרים תמיד הם ביחס אליו. אם צריכים לייצר קונפליקט, להביע איזה שהוא ניגוד וכל פעם ניגוד אחר, אז אם אתה מתחיל עם השחקן הראשי ואז הולך לדמות השנייה בחשיבותה אז זה הקונפליקט המרכזי של הסרט. אחרי זה, השחקנים האחרים צריכים להביע סוג אחר של צד, כאילו להוציא החוצה סוג אחר של צד של הדמות הראשית ואז בהתאם למי שבחרת את השחקן השני או את השחקנית השנייה אז ככה בוחרים את השלישי והרביעי וכולי. אז זה נורא חשוב. אני לפעמים רואה סרטים על מערכות יחסים של בני זוג שכל הסרט אפילו הוא על בני זוג, שני השחקנים מצוינים אבל זה עושה רושם שם שלא בחנו אותם אחד בהקשר של השני, אז זה לדעתי משהו סופר חשוב בבחירה של השחקנים.

בהיבט של החזרות וכולי, אין לי טריקים, אני פשוט משתמש ביכולות שלי כאדם, סתם כאדם, עם איזושהי רגישות לאנשים ועם זה אני מנסה להגיע לשחקנים. כל שחקן צריך דרך אחרת. אני מנסה להדגים להם המון מה אני מחפש, להראות להם דוגמאות, במידה והם צריכים כמובן. יש שחקנים שלא צריכים את זה ואתה ישר קולט שהם יש להם את זה ואז דווקא במקרה הזה אני נותן להם המון חופש כדי לחפש את הדמות לפני שאני מפיל עליהם את מה שאני חושב. אם אני רואה שזה לא עובד אז אני מכניס יותר הדרכה ספציפית. וזה שוב תלוי באופי של השחקן. במקרה שלנו, למשל עם אורי, אז הלכנו למאה שערים, הסתובבנו, הראיתי לו כל מיני דמויות והוא לבדו לקח את ההערות או את הדברים שעניינו אותו. וככה אני חושב שהוא קודם כל בנה את הדמות בתוך עצמו, הוא חיפש את המקומות שיעזו לו לבטא את הדמות של יואל בתוך המשחק שלו.

מה היה הכי קשה לך בזמן הצילומים?

אני לא יודע אם יש משהו אחד שהוא הכי קשה. צילומים זה תקופה סופר אינטנסיבית, היא גם מאד מהנה שבו אתה מרגיש שאתה במלחמה עם כל העולם. לאו דווקא מלחמה, אלא כאילו התעמתות ואתה מנסה כמו צייד להצליח להביא כמה שיותר חומר למערה כדי שאחר כך בעריכה יהיה לך עם מה לעבוד. אז כמובן שהתקציבים לא כל כך גבוהים אז כל הזמן צריך לבחור. לבחור משמעותו לפעמים לדעת על מה לוותר ומה יותר חשוב. סדרי עדיפויות. אז זה פשוט להיות כל הזמן, אני חושב עם כל המתח ולחץ להיות מאד קשוב למה שקורה. לא מעט דברים שקרו במהלך הצילומים שהיו שונים ממה שתכננו והעובדה שיכולתי להיות קשוב על זה גם המפיק עוזר אבל העובדה שאתה יכול להיות קשוב כי מישהו שומר עליך ומטפל בכל הנושאים הטכניים, מאפשרת לך למצוא פתרונות חדשים ומפתיעים. הרבה פעמים זה