העדות: מאחורי הקלעים של הזוכה הגדול בפסטיבל חיפה, חלק א'

ראיון עם הבמאי והתסריטאי עמיחי גרינברג

נערכת אדיסון

מה עשית בין סיום הלימודים במעלה עד הפקת "העדות" ומה הוביל אותך לכתיבת התסריט?

עמיחי: עשיתי המון דברים שהם לא קולנוע. עשיתי גם דברים שהם טלוויזיה אבל באיזשהו שלב הבנתי שאפשר להרוויח כסף יותר בקלות מדברים אחרים והגיע שלב הרבה יותר מאוחר שעברתי משבר אישי, שפחות או יותר הכל קרס סביבי והיתה לי תחושה של הליכה לכיוון של אובדן זהות. עלו לי שאלות כמו מה מגדיר אותי כאדם ובחרתי לממש את זה בתוך תסריט של הסרט הזה שמתעסק בעניינים של זהות באדום שמאבד את הזהות שלו וצריך להתמודד עם זה.

במבט לאחור, איזו עצה היית נותן לבמאיות ובמאים של סרט ראשון בבחירת מפיק/ה?

יואב רועה הפיק את הסרט וזו היתה חוויה מצוינת. לא יכולתי לבחור מפיק טוב יותר. יש לי די הרבה ניסיון עם זה כי עברתי עם כמה מפיקים ובחנתי את העניין עד שהגעתי אל יואב. הייתי מחלק את זה לשני דברים מאד חשובים: האחד – לבדוק אם המפיק ואתה רואים עין בעין את התוכן של הסרט ואת הכיוון של לאן הוא הולך וכמובן את הפיתוח של התסריט אם צריך עוד. זה מאד חשוב. נפגשתי עם מפיקים שרצו את הסרט אפילו רצו מאד אבל חשבו לפתח אותו לכיוונים אחרים שלא תאמו את מה שאני רציתי וזה היה מאד חשוב לברר את זה כבר מההתחלה ולא להגיע לזה מאוחר יותר. הדבר השני בחשיבותו הוא שחשוב ליצור מצב של win-win situation – כלומר, למצוא מפיק שגם בשבילו ברמה המקצועית יהיה מאד חשוב שהסרט הזה יצליח. גם כאן נפגשתי עם לא מעט מפיקים שרצו והיו מוכנים להפיק את הסרט אבל בפועל ראיתי שיש עוד הרבה פרויקטים אצלם על המדף. למשל, קבעתי פגישה עם מפיק ושלוש פעמים זה בוטל בגלל שהוא עסוק. יכולים לקרות מקרים חד-פעמיים אבל כשאתה מבין שהמפיק הוא מאד עסוק בשביל לעשות את הסרט שלך אתה רוצה מפיק שיהיה לגמרי dedicated לסרט, בייחוד כשזה סרט ראשון. חשוב שתמצא מפיק שיכול ממש להרוויח אם הסרט יצליח.

מעבר לזה, יש להיפגש עם המפיק אחרי שמבינים שזה משהו שהולך לכיוון טוב. מאד מהר להבין מהו החוזה שעליו אתם רוצים לחתום ביחד. לא לחכות עם זה יותר מידי זמן. שוב, אתה לא רוצה להיכנס, להתחיל תהליך של דיסקוס ודיון כשאתה מבין שהתנאים החוזיים שביניכם לא יתממשו ואז הרבה יותר קשה לפרק את החבילה כשהעניין של החוזה רק מגיע הרבה יותר מאוחר.

אנחנו כיוצרים, בייחוד אם שאנחנו גם התסריטאים, מרגישים מאד בודדים בתהליך ואז כשאם מישהו מפיק סוף סוף בא ואומר תשמעו אני מאד אוהב את הסרט שלהם יש לנו איזה שהוא פיתוי לקפוץ על העגלה הזאת ולא לעשות יותר מידי בדיקות. אז זאת טעות, כי הדבר שעולה הכי הרבה כסף מבחינתנו ובשוק זה ההשקעה והזמן של כתיבת התסריט כי על זה אין מימון. זה בעצם אנחנו כיוצרים מלווים לפרויקט. אז... ברגע שמגיע תסריט אל מפיק, צריך לבחור היטב. זה כמובן טוב שהמפיק מעוניין אבל זה לא מספיק.

צוות השחקנים כולו עושה עובדה מצויינת ובעיקר אורי פפר שזהו אחד מתפקידיו הטובים ביותר.

תודה על המחמאות לגבי הליהוק. אני מסכים. הם באמת עבדו מצוין. קודם כל אני חושב שליהוק זה שלב סופר חשוב בהפקה של הסרט, ברמה היצירתיתי של הסרט. חשוב לתת על זה את הדגש ולעבוד עם מלהקת או מלהק טוב שמבין את הרגישויות שלך. גם פה שווה לעשות בדיקה ולראות איזה מלהק או מלהקת עובדים טוב איתך.

פה במקרה שלנו היתה את אסתר קלינג שהיא מעולה, היא מאד רגישה וחדה וזה מאד עזר. אני בונה בדרך כלל את הליהוק כמו בצל. זאת אומרת, אני מתחיל מהתפקיד הכי חשוב ואז בונה מסביבו. עד שאין לי את השחקן המפתח, מאד קשה להחליט על שחקנים אחרים כי השחקנים האחרים תמיד הם ביחס אליו. אם צריכים לייצר קונפליקט, להביע איזה שהוא ניגוד וכל פעם ניגוד אחר, אז אם אתה מתחיל עם השחקן הראשי ואז הולך לדמות השנייה בחשיבותה אז זה הקונפליקט המרכזי של הסרט. אחרי זה, השחקנים האחרים צריכים להביע סוג אחר של צד, כאילו להוציא החוצה סוג אחר של צד של הדמות הראשית ואז בהתאם למי שבחרת את השחקן השני או את השחקנית השנייה אז ככה בוחרים את השלישי והרביעי וכולי. אז זה נורא חשוב. אני לפעמים רואה סרטים על מערכות יחסים של בני זוג שכל הסרט אפילו הוא על בני זוג, שני השחקנים מצוינים אבל זה עושה רושם שם שלא בחנו אותם אחד בהקשר של השני, אז זה לדעתי משהו סופר חשוב בבחירה של השחקנים.

בהיבט של החזרות וכולי, אין לי טריקים, אני פשוט משתמש ביכולות שלי כאדם, סתם כאדם, עם איזושהי רגישות לאנשים ועם זה אני מנסה להגיע לשחקנים. כל שחקן צריך דרך אחרת. אני מנסה להדגים להם המון מה אני מחפש, להראות להם דוגמאות, במידה והם צריכים כמובן. יש שחקנים שלא צריכים את זה ואתה ישר קולט שהם יש להם את זה ואז דווקא במקרה הזה אני נותן להם המון חופש כדי לחפש את הדמות לפני שאני מפיל עליהם את מה שאני חושב. אם אני רואה שזה לא עובד אז אני מכניס יותר הדרכה ספציפית. וזה שוב תלוי באופי של השחקן. במקרה שלנו, למשל עם אורי, אז הלכנו למאה שערים, הסתובבנו, הראיתי לו כל מיני דמויות והוא לבדו לקח את ההערות או את הדברים שעניינו אותו. וככה אני חושב שהוא קודם כל בנה את הדמות בתוך עצמו, הוא חיפש את המקומות שיעזו לו לבטא את הדמות של יואל בתוך המשחק שלו.

מה היה הכי קשה לך בזמן הצילומים?

אני לא יודע אם יש משהו אחד שהוא הכי קשה. צילומים זה תקופה סופר אינטנסיבית, היא גם מאד מהנה שבו אתה מרגיש שאתה במלחמה עם כל העולם. לאו דווקא מלחמה, אלא כאילו התעמתות ואתה מנסה כמו צייד להצליח להביא כמה שיותר חומר למערה כדי שאחר כך בעריכה יהיה לך עם מה לעבוד. אז כמובן שהתקציבים לא כל כך גבוהים אז כל הזמן צריך לבחור. לבחור משמעותו לפעמים לדעת על מה לוותר ומה יותר חשוב. סדרי עדיפויות. אז זה פשוט להיות כל הזמן, אני חושב עם כל המתח ולחץ להיות מאד קשוב למה שקורה. לא מעט דברים שקרו במהלך הצילומים שהיו שונים ממה שתכננו והעובדה שיכולתי להיות קשוב על זה גם המפיק עוזר אבל העובדה שאתה יכול להיות קשוב כי מישהו שומר עליך ומטפל בכל הנושאים הטכניים, מאפשרת לך למצוא פתרונות חדשים ומפתיעים. הרבה פעמים זה משרת את הסרט לכן זה חשוב גם ברמה של המשחק, ברמה ההפקתית, העבודה עם הלוקיישנים וכולי, לדעת לעבוד עם הבלת"מים שקופצים והם לא מעט פעמים משרתים את הסרט ומגלים לך על דברים שלמעשה לא היו אמורים לעבוד מלכתחילה ופשוט לא שמת לב אליהם.

במקרה שלי היה קלאסי זה היה מקרה של בום של איזה שחקן שכבר נבחר והכל והיינו בטוחים שהוא הולך להגיע... שחקן גם מאד ידוע וכשהגענו לאוסטריה פתאום התברר שהבן-אדם חטף שבץ כמה שעות לפני שנחתנו ופשוט החלטתי להוריד את הדמות הזאת מהתסריט ולעשות שהוא לא מגיע ורק מדבר בטלפון, שבדיעבד זה גם הרבה יותר נכון וגם שירת את הסרט ברמה של הקצב והמסתורין שבו. אז זו רק דוגמא אחת למגבלה שבסופו של יום אני חושב שעזרה מאד לסרט.

מה היו האתגרים בעריכה ואיך התנהל הדיאלוג מול גלעד ענבר העורך?

גלעד זיהה כבר בשלב ראשוני, שכמות העדויות שצילמתי יצרה עומס אינפורמטיבי שמנעה מהצופה בהירות וחיבור לסיפור. לכן, הוא המליץ שבסרט נראה רק עדויות הרלוונטיות באופן ישיר לחקירה, זה היה עבורי לימוד מאוד משמעותי, הצורך לפשט לדייק less is more. וזה אכן הצליח. הוא חתך לא מעט אך שמר על האווירה והתוכן

זה עזר מאוד לסרט. אתגר נוסף בסרט שלא הייתי ער לו בזמן התסריט הוא הצורך לגולל סיפור של שתי חקירות במקביל ולשמור את הצופה בתמונה. גלעד עשה עבודה נהדרת גם פה והצליח לדעתי לשמור על המתח והבהירות תוך כדי חשיפת שתי חקירות במקביל. בכלל, נראה לי שאחד מהתפקידים החשובים של עורך הוא לפסל, כמו שפסל העושה פסל, צריך לברור את כל מה שלא שייך ולחשוף את החזון החבוי באבן.

מה ההבדל בין העולם לישראל מבחינת הפיד-בק לסרט?

אני חושב שזה דווקא לא עניין יהודי אבל כן משום מה פה בארץ אני חושב שזה כן ייחשב ככזה. העיסוק בזהות בכל העולם שאני נפגש איתו מעורר המון שאלות והמון סקרנות, לאו דווקא כמובן זהות יהודית, בין אם זה בוונציה, וורשה, שטוקהולם, דרום אפריקה ובייג'ין – לא פסטיבלים יהודים ואנשים שם מאד מאד התחברו וסקרן אותם נושא הזהות, חיפוש אחרי אמת.

בארץ אני הרגשתי שמצד אחד יש קהל מאד חזק שזה מעניין אותו אבל גם איזה שהוא נטייה, אני לא יודע אם זה ישראלית / תל אביבית, לשייך את עצם העיסוק הזה בזהות כמשהו שקשור לדת או משהו כבד או משהו שעצם ההתעסקות בו היא כבר איזשהו עולם שלא רוצים להיות בו. אני מרגיש את זה שיש את המימד הזה בארץ, אני לא יודע עד כמה הוא גדול, אבל אני כן מרגיש אותו בעוד שבעולם אני מרגיש בדיוק ההיפך. הנושא הזה של זהות דווקא רותם המון המון אנשים, בין אם יהודים ובין אם לא, ומייצר סקרנות מאד גדולה. גם ההתייחסות, אני חושב, שבארץ יש איזשהו מימד של חיפוש אחרי איזו שהיא דרמה, דרמה ישראלית משפחתית כזו, ויש לה איזשהו סוג של קונבנציה וכללים שבעיני הם קצת פרובינציאליים. הם כאילו מצאו איזה נישה ומחפשים לשחזר את הנישה הזאת, שזו נישה מצוינת ועושים סרטים מצוינים, אבל אתה רואה המון סרטים כאלה בארץ. ואני חושב שיש מקום לסרטים אחרים, לסרטים שקצת יותר מושפעים מז'אנר. אני חושב שז'אנר בכלל זה מצוין בייחוד ליוצרים צעירים כמוני, כיוון שזה... ז'אנר הוא קביים – מונחת עליהם משחק ואתה יכול ליצוק בתוכו די בקלות את התכנים אתה מדבר, אבל לראות שיש כללי משחק זה מאד עוזר, זה גם מכוון את הקהל למקומות מסוימים וגם אותך וזה מקל.

אז אם הייתי מסכם את זה אני חושב שבעולם יש יותר פתיחות לז'אנרים מאשר בארץ וגם נושא ההתייחסות לזהות בארץ הוא קצת יותר מסווג לסוגה מסוימת של אנשים ובעוד שבחו"ל אני מרגיש שזה הרבה יותר פתוח.

מה ההשפעות הקולנועיות שליוו אותך במהלך העשייה של הסרט?

ההשפעה הכי חשובה אני חושב היתה של הסרט "השיחה" – The Conversation של קופולה. מי שהסתכל על הסרט או שמכיר אותו יראה כל מיני דברים שהם בעצם בהשראתו. נעשה סרט בכל מיני היבטים: במקום העבודה, הקולגה, הטיפוס של האדם האנאלי קצת, העובדה שאין לו עם מי לדבר, וכולי.

עוד סרטים שמאד סיקרנו אותי לקראת הסרט זה כמובן הרבה סרטים של קישלובסקי, ביניהם "כחול" שמתעסק בסוגיה שלו הדן של אישה אבל גם כן עולם שהוא פנימי לדמות, דמות שנמצאת בעצם לבדה.

עוד סרט שהיה השפעה על הסרט הזה וזה על חדרי העדות "פריז-טקסס" מהסוף שלו דווקא מאד התחבר לי גם אם זה לא קשור לאחד על אחד בין חדרי עדות לחדרים של פיפ-שואו אבל העובדה הזאת של עולם בתוך עולם מאד התחבר לי.

אני חושב שבגדול כשאתה עושה סרט אז אתה מחפש דברים שהם קרובים, זה מאד עוזר. סרטים שכבר ראיתי, מישהו כבר עשה את זה, אז זה חוסך התלבטויות ונותן איזשהו כיוון.

מה הפרויקט הבא?

אני עובד עכשיו על תסריט שהוא איזשהו השראה על זן ואומנות החזקת האופנוע. סרט שקראתי כשהייתי בן 18 ומאד מאד השפיע על החיים שלי. אז מסע דרכים שבמקרה הזה בן חוטף את האבא לאיזשהו סוג של מסע במדבר שבו הם נתקעים בו ביחד. אני חושב שהסוגיה הזו של אבא-בן מעסיקה אותי, כמו שרואים גם בסרט הזה וגם המדבר... אני מרגיש שהמדבר בארץ לא מספיק מנוצל בקולנוע. הרבה פעמים הוא בא כתפאורה לסרטים על עיירות פיתוח ועל מצוקה חברתית שזה חשוב ומעניין אבל אני רציתי לקחת את זה למקום יותר קיומי ויש כל כך הרבה של סוגים שונים של מדבר בארץ וזה... אני חושב הרבה יותר קל הפקתית ברמה של לוקיישן למרות שחם שם אבל זול להפיק שמה בלוקיישן של טבע, וישראל כל כך מיוחדת בזה שזה מסקרן אותי להתמודד עם הסוג לוקיישן הזה, סרט שמתרחש ברובו במדבר.

כל הזכויות שמורות לאיגוד יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בירושלים 2017

ליצירת קשר: jlmfilmguild@gmail.com