ידיד נפש: שיחה עם יוצרות הסרט ענת צוריה ושירה קלרה וינטר

לרגל סרטן החדש "חוקרת" המשתתף השבוע בתחרות הישראלית בפסטיבל חיפה, שוחחנו עם היוצרות ענת יוטה צוריה ושירה

קלרה וינטר על עשיית סרטן זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים "ידיד נפש" אשר מועמד לפרסים רבים מטעם פורום היוצרים הדוקומנטריים.

ברכות גם למפיקה השותפה סיגל לנדסברג ולצלם דרור לבנדיגר על המועמדויות! סיגל הפיקה ודרור צילם גם את הסרט "חוקרת".

לפני כשנה, הוקרן הסרט בבכורה בפסטיבל הקולנוע ירושלים וזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר. מאז הוקרן הסרט בפסטיבלים ומפגשים מול קהל בארץ ובחו"ל.

מה גיליתן על הסרט לאורך השנה הזאת בראייה לאחור?

מתוך הסרט "חוקרת", צילום דרור לבנדיגר

מתוך "חוקרת", צילום דרור לבנדיגר

ענת: מאיר בר הוא מעין גיבור אלטרנטיבי דוקומנטרי וזה מתבטא בין היתר, בסגנון המאופק היבש ולעיתים מתחכם שלו .כשהתחלנו לעבוד אתו הוא אמר שהוא לא רוצה לבכות והבטחנו לו שכך יהיה . אז למרות שהוא לא בכה , שמחנו לראות עד כמה הקהל הזדהה אתו ואיך הוא הפך לדמות שקהל גילה לא רק עניין בו ובסיפור המטלטל שעבר אלא גם עורר אמפטיה אישית בארץ ובאירופה. בקולנוע עצמאי קשה לדעת איך יגיב הקהל לדמויות ייחודיות, כי זה קולנוע שרוצה לאתגר את הנוסחאות השגרתיות . באופן אירוני דווקא בחלק מקרנות הקולנוע התיעודי, התקשו להתייחס לדמות ולסגנון הקולנועי העצמאי וחשבו שהוא יהיה שנוי במחלוקת ודחו אותנו עד שכמעט לא קבלנו תמיכה כספית. לעומתם דווקא גיא לביא (יס דוקו) קיבל בפתיחות מלאה את הדמות של מאיר ותמך בסרט העצמאי שיצרנו. אני חושבת ששווה לעורר דיון תרבותי על הנושא המתעתע הזה הנוגע גם לשאלה של מיהו הגיבור הדוקומנטרי הראוי לספר סיפור ? ומדוע קולנוע עצמאי תיעודי השנוי במחלוקת ופועל בפריפריה מתקשה כיום לקבל כסף בקרנות .

שנוי במחלוקת זה דווקא מאד קולנועי. איך אתן יכולות לנסח את החשיבה של קרנות הקולנוע בפרספקטיבה על גיבור תיעודי?

ענת: נראה שכיום יש צפייה לפחות בחלק מהקרנות לסוג של פופולריות ויש מעט פתיחות לגיבורים שהם מעין .anti-casting , הציפייה שתהיה דמות ״שורפת מסך״!

מוזר בעיני שיש גישה שצריך to cast לתפקיד הנפגע, מן מישהו מאד כריזמטי שיוביל סיפור על פגיעה מינית כל כך אנושה, במקום להבין שיש כוח עצום לדמות אוטנטית ומתעתעת .

לשמחתנו חבר השופטים של פסטיבל הקולנוע בירושלים שכלל אנשי קולנוע מובילים בעולם חשב אחרת מהלקטורים ומנהלי התוכן בקרנות התיעודיות שאגב רובם גברים . וכך לא רק קבלנו את הפרס הראשון המכובד בתחרות התיעודית אלא בדברי חמשת השופטים ,הם הדגישו את דמותו המרשימה של מאיר בר כגיבור הסרט .

שירה: יש מודות, אופנות ותפיסה שגויה של רב תרבותיות שקשורה בניתוק מהפריפריה ומקהילות דתיות . לדוגמא חלק מהתגובות של לקטורים מתל אביב בקרנות היו על כך שאנחנו בחרנו לייצג את החברה החרדית באופן שלילי . מבחינתם זה היה ייצוג שגוי של החברה החרדית כולה. ודווקא אנחנו שגרות בירושלים קבלנו מחמאות מחרדים שונים על כך שהסרט מאד אמין והביקורת שהעלנו חשובה ואמיצה .

ענת: היה איזשהו סוג של יחס אפולוגטי בקרנות כלפי החברה החרדית. והעדר של הבנה ריאליסטית של החברה החרדית שנובע כמובן מהנתק מהעולם החרדי המורכב הזה.

שירה: יש איזה פער שאני נתקלת בו, בין קהל חלוני שאומר לי "הסרט היה קשה לצפייה, כבד ומחניק. ואילו אנשים מהחברה החרדית או יוצאים בשאלה אומרים לי "אוי הסרט היה עדין מידי, המצב במציאות, הרבה יותר נורא , הפדופיליה אצלנו זו מגפה" , אפילו השתמשו בדימוי של ״שואת ילדים״. יש לי תחושה שאם אנחנו מציצים לתמונה שאנחנו לא מכירים אותה בכלל , מנותקים ממנה אז אולי זה נראה לנו נורא מפחיד וביקורתי .

אנחנו חיים בעידן משתנה ומאתגר של הפצה. בעולם אוטופי, איך הייתן מפיצות סרט תיעודי כמו "ידיד נפש"?

ענת: אני הייתי מתה לשים אותו כבר באינטרנט אבל אני צריכה לחכות ל- yes. אבל אם אתה שואל אותי לטווח ארוך – אינטרנט.

מאלו יצירות הושפעתן במהלך העשייה?

ענת: אני וגם שירה מאד מחוברות לקולנוע עולמי וספציפית עם ידיד נפש היו כמה סרטים שהתכתבנו איתם. קיארוסטאמי, מחמלבף ואחרים. "אודישן" של מחמלבף הוא סרט מקסים שאני אוהבת מאוד אבל גם לקיארוסטאמי יש סרטים שמתייחסים לפירוק הזה של הגיבור ואיך שהוא נוגע-לא נוגע בסיפור שלו.

שירה: והנסיעות בסרטים של קיארוסטאמי.

ענת: הסרט הזה ספציפית מתייחס גם ל-act of killing שלוקח את הטורף, את הסדיסט, את הנבל ומתבונן ב